נתקענו במעלית לכמה שעות – התקלה הטובה ביותר בחיי

הייתי בת 25 ובדיוק חזרתי מהעבודה בגורד שחקים גדול במרכז העיר. היה ערב מאוחר, המסדרונות התרוקנו, ואני הרגשתי עייפות אחרי יום שלם של פגישות. נכנסתי למעלית בקומה העשירית, לחצתי על כפתור הקרקע והדלתות התחילו להיסגר. אז הוא נכנס בריצה – גבר גבוה בעל שיער כהה בחליפה תפורה היטב, עם זיפים קלים ומבט אינטנסיבי שמיד משך את תשומת ליבי. היה לו בערך 30, הוא פלט ביטחון עצמי.

– תודה שחיכית – אמר בחיוך, נכנס פנימה.

– אין בעיה – עניתי, מרגישה רעד קל בבטן. המעלית ירדה חלק.

פתאום הכול נעצר. חריקה חדה של מתכת, האורות הבזיקו, והתא רעד באופן פתאומי. הלב קפץ לי לגרון. המסך עם מספרי הקומות כבה, וכפתור החירום נדלק באור אדום.

– לעזאזל, מה קורה? – מלמלתי, לוחצת על כפתור האזעקה כמה פעמים.

גם הוא הגיב מהר, תופס את הטלפון.

– אין קליטה. אנחנו כלואים – קבע בשלווה, אבל בקולו נשמעה נימה של דאגה. – אני מארק, אגב.

– אולה – הצגתי את עצמי, מנסה לשמור על רוגע. באמת הייתי מבוהלת, אבל הנוכחות שלו הרגיעה אותי איכשהו. המרחב הצר של המעלית נראה פתאום עוד יותר קטן. עמדנו קרוב זה לזה, מרגישים את חום הגופים שלנו. האוויר היה כבד, הסתיר ריח מים קולון שלו – ניחוחות עץ עם חריפות קלה.

ניסינו לקרוא לעזרה דרך האינטרקום, אבל איש לא ענה. הדקות חלפו, ואנחנו ישבנו על הרצפה, נשענים על הקירות. השיחה זרמה באופן טבעי. סיפרתי על העבודה שלי בשיווק, הוא – שהוא ארכיטקט, בדיוק סיים פרויקט בבניין הזה.

– מעולם לא חשבתי שהתקלה במעלית יכולה להיות כל כך... מעניינת – התלוצץ, מביט בי במשמעות.

– גם אני לא – צחקתי בעצבנות. בפעם הראשונה הרגשתי איך הקרבה של גבר זר מעוררת בי עקצוץ מוזר. שעה חלפה, והעזרה עדיין לא הגיעה. התחלנו לשחק במשחק: כל אחד מאיתנו סיפר את הסוד המביך ביותר מהנעורים. צחקנו, והמתח פחת, מוחלף במשהו אחר – כימיה בינינו גדלה.

– את יודעת, אולה, את ממש יפה. הפה הזה... – אמר בשקט, מתקרב.

הסמקתי, אבל לא נסוגתי. הברכיים שלנו נגעו, הידיים נגעו במקרה. באמת הופתעתי כמה מהר הפאניקה הפכה להתרגשות. המעלית הייתה כמו גולם, מנתקת אותנו מהעולם. השעה השנייה חלפה, ואני הרגשתי שזה רק ההתחלה של משהו מדהים.

השעות חלפו לאט, והטמפרטורה במעלית עלתה – ממש ומטאפורית. מארק הסיר את הז'קט, קיפל שרוולים, חושף זרועות שריריות. אני פתחתי את הכפתור העליון של החולצה, מרגישה את הזיעה זולגת לי על הגב. השיחה ירדה למסלולים אישיים יותר.

– יש לך חבר? – שאל, מביט לי ישר בעיניים.

– לא, כמה חודשים סינגל. ומה איתך?

– חופשי כמו ציפור. אבל עכשיו... כלוא איתך. המלכודת הכי טובה בחיים – מצמץ.

צחקנו, אבל המתח המיני ריחף באוויר כמו ערפל סמיך. בפעם הראשונה הרגשתי כימיה כזאת עם מישהו שהכרתי בקושי שעה. המבטים שלנו נפגשו יותר ויותר, ארוכים, עמוקים. לבסוף הידיים שלנו שזורו במקרה – או שלא.

– את מתוחה – אמר בשקט, מעסה את כף ידי באגודל. – תני לי לעזור.

הנהנתי, והוא התחיל לעסות בעדינות את הכתפיים שלי. המגע שלו היה חשמלי, חם, בטוח. עצמתי עיניים, נושמת עמוק.

– מארק... זה... – לחשתי.

– ששש, תירגעי. אנחנו לבד כאן.

הידיים שלו ירדו למטה, על הגב שלי, אחר כך על הירכיים. באמת הייתי רטובה בין הרגליים, מרגישה דופק. הסתובבתי אליו פנים, הפיות שלנו היו סנטימטרים זה מזה.

– אני רוצה לנשק אותך, אולה – הודה בקול צרוד.

– תעשה את זה – עניתי בלי היסוס.

הנשיקה הראשונה שלנו הייתה כמו פיצוץ. עמוקה, נלהבת, עם לשון נכנסת לשלי. דחף אותי קלות אל קיר המעלית, גופו נצמד לשלי. הרגשתי את הזין הקשה שלו דרך המכנסיים, מתחכך בירכי. הידיים שלי הסתובבו על החזה שלו, פותחות את החולצה.

– את כל כך סקסית – מלמל בין נשיקות, מוצץ את הצוואר שלי.

הסרנו את הבגדים במהירות. החצאית שלי התקפלה, התחתונים ירדו לקרסוליים. הוא עמד עם האיבר הפועם חשוף, עבה וארוך. כרעתי לפניו, מביטה למעלה בתשוקה.

– רוצה? – שאל.

– מאוד – אמרתי, לוקחת אותו לפה. מצצתי לאט, מלקקת את האשכים, שומעת את האנקות שלו. השעה השלישית חלפה, ואנחנו היינו בעולם אחר. הרים אותי, יושב אותי על הירכיים שלו, נכנס אליי בדחיפה אחת. זיין אותי חזק, מחזיק את הישבן. צעקתי מעונג, הציפורניים ננעצו בגבו.

– את צרה... כל כך רטובה בשבילי – נהם.

זה היה משוגע, אבל בהסכמה, שנינו רצינו את זה.

המעלית עדיין עמדה במקום, אבל אנחנו לא יכולנו להפסיק. אחרי התנוחה העומדת מארק שכב אותי על הרצפה, נכנס להכוס שלי מאחור. כרעתי על ארבע, והוא לקח אותי חזק, סוטר לישבן.

– אוהבת חזק? – שאל, מושך בשיער.

– כן, זיין אותי חזק יותר! – נאנקתי.

התנועות שלו היו קצביות, עמוקות, פוגעות בנקודת G. הרגשתי את השיא מתקרב בגלים. בפעם הראשונה בחיי גמרתי כל כך חזק במקום כל כך לא שגרתי. צעקתי, רועדת, והוא לא האט.

– אולה, את מדהימה... אני גומר! – הזהיר.

– בפנים, אני רוצה להרגיש – התחננתי.

מילא אותי בזרע חם, פועם בתוכי. נפלנו מותשים, מתנשפים. חיבק אותי חזק, מנשק במצח.

– זו הייתה התקלה הכי טובה אי פעם – צחק.

– אני מסכימה. לעולם לא אשכח.

אחרי כמה דקות שמענו צעדים וקולות של חוקרי. המעלית זזה, הדלתות נפתחו בקרקע. התלבשנו מהר, מסמיקים. החלפנו מספרי טלפון.

– תתקשר? – שאלתי.

– מבטיח. זה לא הסוף – מצמץ.

יצאנו החוצה, אוויר צח הכה בנו. באמת הייתי מאושרת – התקלה הזו הפכה ערב משעמם להרפתקה ארוטית של החיים. נפגשנו אחר כך כמה פעמים, אבל הלילה הראשון במעלית נשאר הכי אינטנסיבי. לפעמים אני נזכרת בעקצוץ, בריח העור שלו ובטעם העונג בכלוב הצר.