חדר משותף בהוסטל בארסמוס: הספרדיה ממיטת הצד לא יכלה להירדם

הייתי נרגשת כמו מעולם כשנחתתי במדריד בארסמוס הראשון שלי. היה לי עשרים שנה, למדתי פילולוגיה רומאנית וחלמתי על שמש ספרדית, טאפאס והרפתקאות חדשות. ההוסטל ש הזמנתי היה זול ובעיר העתיקה, אידיאלי לסטודנטית עם תקציב מוגבל. חדר מעורב, שתי מיטות קומתיים, שירותים משותפים – שום דבר מיוחד, אבל מספיק כדי להרגיש טעם של חירות.

נכנסתי לחדר עם תרמיל על הכתף, והיא כבר הייתה שם. הספרדיה ממיטת הצד – גבוהה, שזופה, עם שיער שחור ארוך ומתולתל יורד על הכתפיים. קראו לה כרמן, היה לה עשרים ואחת והיא למדה ארכיטקטורה באוניברסיטה המקומית. לבושה בחולצה לבנה דקה על כתפיות ומכנסיים קצרים שמדגישים את הירכיים העגולות שלה, היא שכבה על המיטה התחתונה וגללה בטלפון.

– Olla! – היא חייכה חיוך רחב, קמה בזריזות. העיניים שלה, כהות ומשועשעות, חדרו אותי מבעד. – את השותפה החדשה? אני כרמן.

– שלום, אולה – עניתי, מסמיקה קלות. באמת נבוכתי מהביטחון העצמי שלה. – כן, הגעתי היום מפולין. ארסמוס לסמסטר.

עזרה לי לפרוק את הדברים, מדברת ללא הפסקה בספרדית מעורבת באנגלית. סיפרה על מסיבות במדריד, הברים הטובים ביותר ואיך היא אוהבת להראות את העיר לבנות מחו"ל. היא הייתה כל כך פתוחה וחמה, שהרגשתי מיד כמו בבית. הצחוק שלה נשמע כמו מוזיקת פלמנקו, וריח הבושם שלה – מתוק, הדרי – מילא את החדר.

בערב הלכנו על טאפאס. כרמן הכירה כל סמטה, משכה אותי ביד דרך ההמונים. שתינו סנגריה, רקדנו ליד מוזיקה רחוב. בפעם הראשונה הרגשתי את הניצוץ הזה – ידה על הזרוע שלי, קרבה של הגוף בחום הלילה. היא הייתה ביסקסואלית, הזכירה במעבר לשעברה, אבל אני? אני תמיד הייתי הטרו, בחורים מפולין זה העולם שלי. אבל הלילה הזה, חוזרות להוסטל, משהו השתנה.

בחדר היה חם ומחניק, המאוורר בקושי התמודד. כרמן הסירה את החולצה, נשארה בחזייה ובמכנסיים קצרים. העור שלה נצץ מזיעה, השדיים המלאים התנועעו קלות בכל תנועה.

– חם, נכון? – היא קרצה. – תורידי משהו, אולה, אל תתביישי.

– כן, באמת – לחשתי, מורידה את החולצה. שכבתי על המיטה העליונה רק בתחתונים, הלב שלי הלם מהר יותר ממה שצריך. שמעתי את הנשימה שלה למטה, הרגשתי את המתח באוויר. הלילה הזה עדיין לא ידעתי שהלא תירדם. אבל כבר אז, באמת הייתי נרגשת לא רק ממדריד.

שעתיים בלילה. התהפכתי על המיטה הצרה הקומתית, מנסה להירדם בחום המדרידי הזה. ההוסטל שקט לאט, אבל אני לא יכולתי לעצום עין – הסנגריה זמזמה בראש, מחשבות על כרמן לא נתנו מנוח. באמת הופתעתי מעצמי, כי מעולם לא הסתכלתי על בנות ככה. ואז פתאום שמעתי חיכוך למטה.

– אולה? את ערה? – לחשה כרמן, קולה נמוך, חושני בחושך.

– כן... לא יכולה לישון. ואת? – עניתי בשקט, נשענת מעל המעקה.

– גם לא. אני חושבת עלייך. על כמה שאת מתוקה וביישנית. תרדي למטה, תשכבי איתי. יש כאן מזרן על הרצפה, קריר יותר.

ירדתי בסולם, הלב שלי הלם כמו פטיש. החדר הוחשך רק באור מנורת רחוב דרך התריסים. כרמן שכבה על המזרן, עירומה מהמותניים ומעלה, הפטמות קשות מקור הלילה. העור שלה הסריח ממלח ותשוקה.

– ספרי לי על עצמך – מלמלה, מושכת אותי קרוב יותר. – יש לך חבר? מאהבת?

– לא... הייתי עם גברים, אבל זה משעמם. ואת? – שאלתי, משתטחת ליד. הירכיים שלנו נגעו במקרה, בפעם הראשונה הרגשתי רעד.

– אני אוהבת בנות. את הרכות שלהן, הטעם. – האצבעות שלה החליקו על הזרוע שלי. – את יפה, אולה. לבנות הפולניות יש חן טרי כזה.

דיברנו שעות. היא הודתה איך היא מתגעגעת לחירות אחרי הפרידה מהאקס, איך ארסמוס זו הבריחה שלה. אני חלקתי חלומות על ספרד, על איך תמיד הייתי ילדה טובה מעיר קטנה. המתח גבר – הנשימה שלה האיצה, היד טיפסה גבוה יותר. באמת הייתי רטובה, למרות שהתביישתי להודות.

– תיגעי בי – לחשה לבסוף. – בבקשה.

– כרמן... מעולם לא עם בנה... – היססתי, אבל העיניים שלה התחננו.

– אני אוביל אותך. תגידי אם לא רוצה.

היד שלי נדד לשד שלה, כבד וחם. הנשיקה הייתה כמו פיצוץ – השפתיים שלה רכות, הלשון משועשעת. ינקנו זה את זה בתשוקה, הגופים התפתלו. הייתי בטראנס, הידיים שלה בתחתונים שלי, אצבעות חוקרות את הלחות. האורגזמה הראשונה מפיה הגיעה בגלים, כשליקקה את הפטמות שלי.

שחר רק נבקע, אבל אנחנו לא ישנו. אחרי הנשיקה הראשונה הכול התגלגל כמו מפולת. כרמן הייתה מנוסה, דומיננטית בעדינות אבל בנחישות. באמת הייתי מוכנה לכל דבר – הביטחון שלה פירק את ההיסוסים שלי.

– פרסי רגליים, יקירה – פקדה, כורעת בין הירכיים שלי. הנשימה שלה על הכוס שלי גרמה לי לרעוד מהנאה. – את כל כך רטובה בשבילי.

– כרמן... בבקשה, תלייקי אותי – התחננתי, אוחזת בשערה.

הלשון שלה הייתה מאסטרית – הסתובבה סביב הדגדגן, נכנסה עמוק, ינקה את המיצים. בפעם הראשונה הרגשתי אש כזאת, טובה יותר מכל גבר. צעקתי בשקט, נושכת את הכרית כדי לא להעיר את שאר ההוסטל. האורגזמה הגיעה כמו צונאמי, גלי הנאה שטפו את הגוף.

– עכשיו את – נאנחה, משתטחת על הגב. הכוס שלה הייתה חלקה, ורודה, מטפטפת. לימדה אותי איך ללקק – לאט, בתנועות מעגליות. היא טעמה מלוח-מתוק, ממכר. הירכיים שלה התנועעו, דחפה את עצמה לפנים שלי.

– כן, אולה! עמוק יותר! – קראה בספרדית, מערבבת קללות עם ליטופים.

עברנו למספריים – הכוסות שלנו שפשפו זו בזו, חלקלקות, לוהטות. זיעה זלגה על הגב, החדר התמלא באנחות שלנו. כרמן הכניסה אצבעות לתוכי, שתיים, אחר כך שלוש, מעסה את נקודת G. התפוצצתי בפעם השנייה, מצעים רטובים עדות לכניעה שלי.

– אני אוהבת אותך ככה – לחשה, מחבקת אותי. – תהיי שלי לסמסטר הזה.

– כן... אהיה – הבטחתי, מנשקת את צווארה.

לקראת בוקר נרדמנו שזורות, מותשות. התעוררנו לימים חדשים מלאים מבטים דיסקרטיים, ליטופים מהירים בשירותים. הלילה הזה בהוסטל שינה אותי לנצח – מביישנית פולנייה לאישה מגלה תענוגות לסביות. ארסמוס הפך למשהו יותר מלימודים.